בידיעה שאפיק איתי על הקו, פתחתי את הדלת בפחות חשש מהפעמים הקודמות.
שליח עמד בדלת. כמובן שלא ראיתי אותו, אבל לפי ריח הפרחים....
"את העלמה viatris gs? " הוא שאל באנגלית.
" yes" עניתי.
הוא הניח לידי את זר הפרחים ואמר "for you"
תמהתי מאוד. מי יכול לשלוח לי פרחים...
"thanks" אמרתי לשליח, וסגרתי את הדדלת.
"מי זה היה?
שאל אפיק בדאגה
"שליח מחנות פרחים...."
"תפתחי את הפרחים. "
בקושי רב, התגברתי על התרגשותי, בעודי קוראת את כרטיס הברכה המצורף הכתוב בברייל בעברית רהוטה.
וייאטריס,
דאגתי לך עולה על כל דמיון.
אני נקרע בין הרצון לעזור, לבין הרצון לחכות ולראות מה יהיה.
שנעלמת פתאום, מהמייל ומהסקייפ, שלא דיברנו כרגיל, התחלתי לדאוג מאוד.
בלית ברירה, התקשרתי עם קונסוליית שגרירות ישראל בארה"ב וביקשתי את עזרתם.
הקשר בינינו מאוד מאוד חשוב לי, את חשובה לי...
בהערכה רבה,
אפיק
מרוב התרגשות, לא ידעתי מה לעשות.... ההלם, ששוב אפיק חוצה עולמות כדי להגיד לי משהו והפרחים.... ריגשו אותי מאוד....
בסוף אמרתי
"לא האמנתי שתדאג לי כל כך, ושתדבר עם מי שצריך... אבל פשוט היית צריך לבקש את מספר הנייד שלי. אתה מקסים!!!
גם לי הקשר איתך מאוד חשוב! אתה לא יודע עד כמה...."
"אני יודע וייאטריס, כבר הספקתי להכיר אותך קצת...."
"אני מפחדת"
"ממה?"
"לפתוח את המחשב?"
"בדיוק. אחותי תגלה בסוף את הסיסמה. ו..."
"את יכולה להיות רגועה. היא לא תגלה את הסיסמא. וחוץ מזה, יש לך אפשרות במחשב שרק את יודעת עליה נכון?"
"איזה אפשרות?"
."סורק האצבע. כך לא תצטרכי להקליד סיסמא. כל אדם אחר שינסה לגעת לך במחשב, לא יצליח הודות לסיסמא."
"איך עושים את זה?"
אפיק, הדריך אותי בסבלנות אין קץ, עד שסיימנו.
"תודה... אני מאוד מעריכה את הכנות שלך והעזרה...."
"אין בעד מה, תמיד כאן"
עברנו להתכתבות במחשב שצלצול הנייד קטע את השיחה.
מספר חסוי....
;){kind=link}