לפני שאתחיל, אאחל לכולכם שבוע טוב.
בשבילי, החג הזה היה מקסים. שפע של קריאה.. המון המון ספרים בלעתי במהלך החג הזה...
ועכשיו הסיפור. או ליתר דיוק, המשכו .
-------------------
לא ישנתי כל אותו הלילה. פשוט לא ידעתי מה לעשות...
נסיונה של אחותי הקטנה לחדור לפרטיותי ערער עוד את בטחוני העצמי...
בסוף הגעתי להחלטה, לא אפתח את המחשב עד הערב.
כמובן, שחשבתי שאפיק ידאג מאוד, אבל קיוויתי שיבין. לא שיערתי שהוא דואג לי במידה כזאת עד שבשמונה בעשרים בבוקר, קיבלתי שיחת טלפון מאוד מאוד מפתיעה.
"שלום, אני מדברת עם וייאטריס gs?
"נכון, עם מי אני מדברת?"
"מדברת סמנטה מהקונסלייה של שגירירות ישראל בארה"ב. אפיק סופיר, מאוד מאוד דואג לך... "
סמנטה סיפרה לי בקצרה למה אפיק דואג לי, וביקשה שאצור איתו קשר בהקדם, חשתי שהיא מאוד נרגשת שדואגים לי ככה, אבל לא ידעתי למה.
האמת היא, שגם אני הייתי נפעמת מאוד ששמעתי מה מוכן אפיק לעשות כדי לבדוק שהכל בסדר..
הבטחתי לה שאצור איתו קשר, וניתקתי את השיחה.
מיהרתי להתקשר למספר הנייד שלו, הרשום בכל סוף הודעת מייל.
"כן?"
לפי קולו, הבנתי שלא זיהה את המספר, ובצדק, הרי טלפנתי מחו"ל לא?
"אפיק?"
"נכון"
"זו אני.. "
"אהה... שלום וייאטריס, את אינך יודעת כמה דאגתי לך.." נימת קולו, שניכר בה שבאמת דאג לי מאוד, ריגשה אותי מאוד.
"מדוע דאגת לי?" שאלתי בקול רווי התרגשות, וקיויתי שלא חש בכך.
"מהסיבה הפשוטה - לא ענית לי להודעות. מזל שמצאתי את המייל של הקונסולייה... הכל בסדר?"
התרגשותי גברה פלאים. בכל 13 שנות חיי לא דאגו לי ככה.. כל כך הרבה אכפתיות, כל כך הרבה אמפטיה... זה מדהים.
אמרתי לאפיק מה שחשבתי ... תגובתו הייתה
"אל תתרגשי יותר מידי , אני יודע שזה מדהים, אבל.... מה לעשות שהקשר איתך חשוב לי מאוד?"
"גם לי זה אותו דבר.. אפיק באמת שאני מדברת מכל הלב...
דפיקה נשמעה בדלת? מי זה יכול להיות?
אפיק, ששמע את הדפיקה, ביקש שאשאר על הקו ואפתח.
;){kind=link}