מילים! יכולות להרוג!!!

הוא התעורר באותו בוקר, בהרגשה רעה. בהרגשת דאגה.

הוא חיפש מס' טלפון לחזור אליה, רק לראות שהיא בסדר.

הוא מצא מספר לא מוכר. הוא חזר אליו.

עשה לאותו מספר צלצול ניתוק.

כעבור רגע, הוא קיבל שיחת טלפון חוזרת.

על הקו, אימא שלה.

הוא היה קצת בשוק, איך מצא את המספר שלה. הוא שאל אם היא נמצאת, וקיבל תשובה שלא, היא יצאה לבית הספר בדיוק לפני כמה דקות.

הוא שאל, אם מבחינתה היא יכולה לבוא היום. היא אמרה שכן, אבל, יש לה  אחר"י, והיא לא יודעת אם היא תרצה להגיע.

הוא ידע בבירור שהיא תכעס... אבל הוא לא חשב שהיא תעשה מה שעשתה. שהיא כל כך תפגע בו.

השיחה עם אימא שלה נגמרה, ובסופה היא אמרה שהיא תדבר איתה שתגיע הביתה, ותעדכן אותו.

הוא חיכה לעדכון בכיליון עיניים. מהשעה שהיא הגיעה הביתה, הוא חיכה, עד השעה שהוא הגיע הביתה.

כלום. אף הודעה. דום שתיקה.

הוא שלח לה ההודעה, וציפה לתשובה.

תשובה. לא הגיעה.

הוא שוב החל לדאוג. עברה שעה. עברו שעתיים, שלוש שעות. השעה כבר הייתה חמש וחצי.

הוא התקשר לחברה שלה,  שלרוע מזלו לא הייתה באחר"י, וגם לא ידעה מה איתה. למה היא לא עונה.

הוא חשב על האופציה לנסות לדבר עם אימא שלה.

אך פסל את האפשרות על הסף.

לא. הוא לא ייקח סיכון.

עוד שעתיים וחצי עברו עליו בבכי, בדאגה, בנסיונות להבין מה קרה.

כעבור  הזמן הכל כך ארוך הזה, הוא סוף סוף קיבל הודעה, שפגעה בו יותר מכל היום  כמו חץ בלב. זה כאב.

מאוד

וכואב עד עכשיו.

:אני מקווה שסבלת מספיק כדי להבין שאני כועסת"

היא כועסת. יופי. אין בעיה, אבל... למה היא צריכה להתעלם ממנו כל היום? היא חושבת שזה יעזור לה במשהו?

:כן, יותר מידי.: הוא החזיר לה.

זה היה נכון. והיא ידעה את זה. אבל היא המשיכה

והמשיכה.

כל דבר מאותה שיחה, נכתב בתקיפות. אלו היו עוד חיצים.

הוא שוב, התחיל לבכות.

אין לו מושג איך, אבל היא ידעה את זה.

היא ביקשה- בתקיפות, שיפסיק לבכות.

ךפני זה, ביקשה שיתרחק ממנה .

זה, ולא רק זה מה שגרם לא לבכות.

בשלב מסויים, הוא סגר את המחשב, קיפל אותו, כיבה את הפלאפון, ונכנס למיטה.

הוא המשיך לבכות.

הוא לא הבין אותה.

המילים שלה, עוד הדהדו לו בראש,

:אני יכולה להכאיב לך מאוד. תאמין לי שכל זה לא קל לי אבל אני עושה את זה. תחשוב טוב טוב על מה שעשית"

:אני יכולה להכאיב לך מאוד...: המשפט לא הפסיק לצוץ, בקולה התקיף ביותר.

הכאבת מספיק, הוא חשב לעצמו.

הוא רצה שהאדמה תפתח את פיה ותבלע אותו.

בסופו של דבר, הוא נרדם.

אבל.. יום המחרת, לא התחיל טוב בכלל.