היא נערה מקסימה, בת 15, בכיתה י.
על אף הפרש הכיתות בינינו, ועל אף הפחד ההתחלתי שהיה בי להתכתב איתה, פחד זה נמוג מהר מאוד, הכרתי נערה מקסימה.
ואני לא סתם אומר "מקסימה"
היא באמת כזו.
היא יודעת לקבל אותי איך שאני, עם כל המגבלות.
אני מרגיש, שהיא, ורק היא, יכולה באמת להבין אותי, גם אם, אני רק "מסתכל עליה.
כל שיחה איתה, מעלה לי חיוך, מחזקת, ומרגשת אותי.
בפגישה שלנו, שהיא לא שמה לב, ירדו לי כמה דמעות. הקבלה שלה, זה שהיא מקבלת אותי כמו שאני, עם כל המגבלות, לא מובנת מאליו...
אין, וחבל מאוד שאין, הרבה אנשים כמוה.
;){kind=link}