היי כולם.
לא סיפרתי לאף אחד, לא כאן, ולא באף מקום, מה אני מרגיש משנה שעברה שאני בבית הספר.
בערך משנה שעברה, זה התחיל בהדרגה... כאילו...
כולם התחילו להתרחק יותר ויותר, מדברים עם כולם, צוחקים עם כולם, ואני כאילו אוויר.
לא מדברים איתי, לא מחליפים איתי אפילו היי, או משהו דומה...
אולי חלקכם יודעים איך אני מרגיש, אבל ... כבר נמאס לי לשבת בכיתה בהפסקה, ולקוות...
פשוט נמאס לי לשבת, ולקוות.. לקוות שידברו איתי, לקוות שיפנו אליי.... לקוות ש..........
עם אימי ניסיתי לדבר על כך לא מזמן.
אולי רק לה סיפרתי...
היא אמרה ש"אתה לא יודע מי מסתכל עליך. אולי הם מתביישים לפנות"
לא! הגיוני! בכלל
עד תחילת כיתה ח, הכל היה בסדר, ופתאום...
כולם בווצאף, כולם בפלאפונים עם המסכי מגע...
אני אשם שאני עיוור ואני לא יכול להשתמש בטלפון עם מסך מגע?
כל הודעה בקשר לכיתה, נשלחת כאמור בווצאף, כולם מדברים זה עם זה רק בווצאף....
אני ממש צריך עזרה...
היי כולם.
לא סיפרתי לאף אחד, לא כאן, ולא באף מקום, מה אני מרגיש משנה שעברה שאני בבית הספר.
בערך משנה שעברה, זה התחיל בהדרגה... כאילו...
כולם התחילו להתרחק יותר ויותר, מדברים עם כולם, צוחקים עם כולם, ואני כאילו אוויר.
לא מדברים איתי, לא מחליפים איתי אפילו היי, או משהו דומה...
אולי חלקכם יודעים איך אני מרגיש, אבל ... כבר נמאס לי לשבת בכיתה בהפסקה, ולקוות...
פשוט נמאס לי לשבת, ולקוות.. לקוות שידברו איתי, לקוות שיפנו אליי.... לקוות ש..........
עם אימי ניסיתי לדבר על כך לא מזמן.
אולי רק לה סיפרתי...
היא אמרה ש"אתה לא יודע מי מסתכל עליך. אולי הם מתביישים לפנות"
לא! הגיוני! בכלל
עד תחילת כיתה ח, הכל היה בסדר, ופתאום...
כולם בווצאף, כולם בפלאפונים עם המסכי מגע...
אני אשם שאני עיוור ואני לא יכול להשתמש בטלפון עם מסך מגע?
כל הודעה בקשר לכיתה, נשלחת כאמור בווצאף, כולם מדברים זה עם זה רק בווצאף....
אני ממש צריך עזרה...