אפיק סיים את השיחה עם עינב.
עברו עוד חמש דקות, וכלום לא קרה. הזכוכיות בינתיים התחילו ממש להכאיב... התחלתי לבכות שוב, שוב, מתוך לחץ.
הנייד של אפיק הפר את השקט.
"כן?" ענה אפיק במהירות.
"נכון? "
מי זה יכול להיות... שאלתי את עצמי.
"שיר.... כן הגעתי הביתה, תודה שאת שואלת.... "
אפיק החל לספר לה מה קרה, ונדהמתי ששמעתי אותו אומר לה-
"באמת? זה ממש יכול לעזור. איין בעיה"
השיחה הסתיימה.
"אפיק... מי זאת שיר? ומה היא רצתה?": שאלתי בכעס ובלחץ.
"לבדוק אם אני בבית, ושסיפרתי לה מה קרה, היא אמרה שהיא מייד באה. היא במקרה בגדרה.
"וואו... תודה... תמסור לה תודה...." אמרתי לאפיק יותר מרוככת.
"תכף תמסרי לה את.
הנייד, שוב החל מצלצל.
"שיר " אמר הדובר.
;){kind=link}