עינב ענתה, ורעש של מכוניות נשמע לידה.
היא נשמעה צועדת למקום כלשהו.
"עינב? תגיעי בבקשה במהירות האפשרית לביתה של נועה... וייאטריס קבורה מתחת לשולחן הזכוכית... הוא נשבר ונפל עליה....." כמעט בכיתי מרוב לחץ, הגם שאיך שעינב לחצה על ה send, לקבלת השיחה, לא השתהיתי, ודיברתי במהירות.
כך שהיא הבינה את המצב היטב.
"אפיק... אני לא בבית... אני בקופת חולים..."
"מה?? את לא בבית? אז מה אני אמור לעשות עכשיו.... סבא לא עונה... הדר לא זמינה...." התחלתי כבר להרגיש את הדמעות, ובכיה של וייאטריס הלך ונעשה עוד יותר היסטרי, מה שהילחיץ אותי עוד יותר...
עינב כבר הבינה את המצב מצויין, לפי הטון שבו ענתה
"אנסה להשיג את סבתא. אם לא, את נועה.. אם לא, אגיע במהירות האפשרית.
תרגמתי לוייאטריס את דבריה, ואמרתי לעינב
"תודה, עינב, רק בבקשה מהר"
תרגמתי לוייאטריס שעינב תיצור קשר עם סבתא, כדי לא להלחיצה יותר.
עברו כחמש דקות... כל תגובה לא הגיעה מאף אחד...
בכייה של וייאטריס רק הלך והתחזק מרגע לרגע...
ואז, בסופו של דבר, צלצל הנייד...
מספר חסוי.
;){kind=link}