סבא של אפיק, הגיע להיכן שחיכיתי לו, לאחר שבירר באמצעות הטלפון איפה אני מחכה.
אפיק כנראה סיפר לו שאני עיוורת, ושאצטרך קצת עזרה, משום שהוא עזר לי המון, ולא הפסקתי להודות לו על כך.
הגענו לביתם של סבו וסבתו של אפיק...
כל כך חיכיתי שאפיק יחזור כבר... לא ידעתי מה אעשה...
ואז.... הטלפון הנייד שלי החל מצלצל את הצלצול המיוחד של אפיק.
"היי... הציעו לי כרגע לנסוע לחו"ל להרצות על עיוורים. הם ישלמו לי על זה. הרבה"
"אבל... אפיק..."
"את יכולה להירגע, נתתי להם תשובה שלילית!"
"אתה מדהים אתה יודע?"
"וייאטריס, שאזכיר לך כמה פעם אמרת ת זה בזמן האחרון?" היה חיוך בקולו של אפיק, מה שגרם לי לחייך.
לשם הנימוס, דיברתי רק, אנגלית. לא דיברתי קצת עברית, עד שסבו של אפיק הביא אותו מהמחנה.
;){kind=link}